יום הפסטה העולמי: נזכרים בשער של קווין לזניה (ושל ראובן עטר ובקנבאואר)

לפני שמתחילים: החלק הארי של הכתבה שמוצגת לפניכם הינו פרי עטי. יחד עם זאת, שני קטעים נכתבו על ידי יוצרים אחרים, ארי פולמן ואדוארדו גלאנו, ופורסמו מעל במות אחרות. לא קיבלתי אישור לפרסם את שני החלקים הללו ובכל מקרה גם לא הייתי יודע ממי לבקש. בעצם פתיחת הקובץ אתם עלולים להיות שותפים לדבר עבירה (חוק זכויות יוצרים תשס"ח) וחשופים לתביעת נזיקין בבית משפט. היה ואתם מרגישים שעלו עליכם ואיש חוק מגיע לביתכם, אנא גנזו כל ראיה לביצוע העבירה והשמידו את המחשב/מכשיר סלולרי שנמצא ברשותכם. מחיקת הקבצים לא תספיק, דאגו להשמיד את המכשיר ולהוריד את השיירים שלו באסלה.

גול של קווין לזניה

מי שעקב אחרי הכדורגל האיטלקי בשנים אחרונות נתקל בלא מעט שמות חדשים ולא מוכרים שהסתלקו באותה מהירות שבה הם הופיעו, אורחים לרגע שצללו כלעומת שבאו בחזרה אל תהום הנשייה. פרוזינונה, קרוטונה, בנבנטו, ססואולו, ספאל, קארפי, חלקן העפילו לסרייה A לראשונה בעשור הנוכחי, רובן נעלמו באותה מהירות שבה הן צצו, כפטריות אחרי גשם רדיואקטיבי. לרוב מדובר בקבוצות צנועות מערי שדה ששיחקו באצטדיונים מיושנים וקטנים. רובן כאמור כבר חזרו למקומן הטבעי בליגות הפחות בכירות של ארץ המגף. שם אחד שהיה חלק מהגל הזה, ושמסיבות ברורות אי אפשר היה להישאר אליו אדיש הוא קווין לזניה, שסיים כמלך השערים של קארפי בעונתה היחידה אי פעם בסרייה A. בשום שלב של חייו לזניה לא נחשב לכוכב או לפרוספקט, ובסן בנדטו פו, העיירה הקטנה שבה הוא נולד, 150 ק"מ דרומית למילאנו, אף אחד לא חשב שמשלח ידו של הנער גבה הקומה יהיה כדורגל מקצועני. לליגה השנייה לזניה הגיע רק בגיל המופלג 22, כשלפני כן הוא נדד בארצות הגזרה של הליגות האזוריות, לא מעז אפילו להרהר על זימון לנבחרות הצעירות. הוא חזר עם קארפי לליגת המשנה, אבל 14 שערים בעונת 2016/17 שכנעו את אודינזה לרכוש את כרטיס השחקן שלו תמורת 4.5 מיליון יורו. מעבר לשם המשעשע התגלה שחקן כדורגל אמיתי.

קשה לומר שאודינזה של עונת 2017/18 שפעה כוכבים או שמות נוצצים. המגן השמאלי העיראקי עלי עדנאן העניק קורטוב של אקזוטיות, ואת ההגנה הנהיגו שני הברזילאים סמיר ודנילו. בקישור השם הכי בולט היה ואלון ברהאמי השווייצרי-אלבני, ולצידו סקו פופאנה, שנרכש בגיל 18 על ידי מנצ'סטר סיטי אבל לא הצליח לשמור על יציבות שתוכיח שהוא שייך לרמות הגבוהות ביותר. רודריגו דה פול הארגנטינאי עסק רוב הזמן בוויכוחים עם השופטים, אבל גם הספיק לכבוש 4 שערים ולרשום 7 בישולים. בחוד שיחקו ותיקים כמו מקסי לופס והצרפתי הנהדר סיריל תרו, אבל זה היה בעיקר קווין לזניה. הוא הרשים עד כדי כך שאפילו רוברטו מנצ'יני החליט להעניק לו זימון בכורה ודקות ראשונות במדים הלאומיים.

מרכז העיר אודינה. גם מנצ'יני התלהב (צילום: סמיון מקלובי)

העונה שעברה כבר הייתה פחות מוצלחת מבחינתו של החלוץ שכבש 6 שערים והוסיף שני בישולים, ובכל זאת היה לו שער אחד שייצרב בזיכרון. אודינזה מהמקום ה-16 התארחה בסן סירו אצל מילאן שדורגה רביעית במסגרת המחזור ה-30. קשישטוף פיונטק העלה את הרוסונרי ליתרון, אבל בדקה ה-64 האורחת יצאה למתפרצת קטלנית. מילאן שלחה את כל השחקנים שלה למעלה וכמעט כבשה אחרי קרן, אבל נשארה עם המכנסיים למטה. סטפנו אוקאקה השתלט על הכדור בתוך הרחבה של אודינזה והתחיל לשעוט קדימה אל מול ארבעה שחקני הגנה. לפני קו מחצית המגרש שלח האיטלקי ממוצא ניגרי את הכדור אל עבר פופאנה שהשאיר אבק ללוקאס ביגליה ונכנס לרחבת מילאן מצד שמאל. איגנציו אבאטה יצא לפופאנה, הצרפתי הרים את הראש ומסר ללזניה שדהר לתוך הרחבה אחרי ספרינט של 80 מטר.

הצעד המתבקש מבחינתו של החלוץ היה לבעוט בימין מבלי להתמהמה. הוא כבר היה עמוק בתוך הרחבה וריינה התחיל לצאת לכיוונו, מצמצם במהירות את המרחק הקצר בין השניים. גם אם הוא העדיף את רגל שמאל, החזקה שלו, לזניה יכול היה להניף אותה ולבעוט לאחת הפינות של השוער הספרדי. הכדור של פופאנה היה נוח, מדוד, וכל נגיעה נוספת של לזניה הייתה פתח לצרות. אלא שלפעמים דווקא ההחלטה הפחות הגיונית מכניסה שער לפנתיאון. לזניה נגע ברכות עם הצד החיצוני של נעל שמאל בכדור, מה שבאופן טבעי הקפיץ את הכדור סנטימטרים מעל הדשא בסן סירו. הנגיעה הזאת בלמה את הכדור ובגלל שלזניה נע במהירות גבוהה מאוד קדימה, הכדור היה אמור להימצא מאחוריו, בלי יכולת ממשית ליצור איתו מגע שישלח אותו פנימה, מעבר לידיו המושטות של ריינה. כל מי שאי פעם שיחק כדורגל קרא בקלות את המפה באותו שבריר שנייה והבין שלזניה הולך לבזבז הזדמנות פז לשוויון עבור אודינזה, שאז עדיין נלחמה על חייה בליגה.

חלוץ בתוך הרחבה ומחכה? חלוץ בתוך הרחבה עם נגיעות מיותרות? לך תזדיין לזניה! עוף חזרה לליגות הנמוכות, תחזור לחור שזחלת ממנו! אלא שהמגע של לזניה עם הכדור יצר משהו שגם גדולי הפיזיקאים בעולם יתקשו להסביר בכלים רציונליים. הכדור עשה קשת קטנטנה, מתרחק מעט מרגל שמאל האימתנית של לזניה ואז חוזר אליו כאילו בהילוך איטי. לזניה, שהטה את חלק גופו השמאלי אחורה וניצב בתנוחה לא נוחה בעליל לשום תנועה אנושית, הניף את הרגל החזקה שלו ושלח כדור גבוה שטס מעל ידו הימנית של השוער הספרדי אל הרשת הגבוהה. פופאנה רץ אחוז אמוק אל עבר הספסל הצוהל, מחוץ לפריים כל שחקני אודינזה ניגשו לחגוג עם הסקורר ששנים לא רבות לפני כן עוד היה התבוסס בבוץ של הכדורגל החובבני. באותו רגע, לפחות לשנייה אחת, לפחות בסן סירו, הפסטה ירדה מכס המלכות ופינתה את המקום ללזניה.

הסן סירו. אוהדי מילאן שוב יצאו עם הראש בין הידיים (צילום: סמיון מקלובי)

שער של בקנבאואר (מאת אדוארדו גלאנו. מתוך הספר כדורגל באור ובצל, הוצאת גלורי)

זה היה במונדיאל של 66'. גרמניה שיחקה נגד שווייץ.

אובה זילר יצא להתקפה יחד עם פרנץ בקנבאואר - סנשו פנשה ודון קישוט שנורו מלועו של תותח בלתי נראה. תן ולך, שלי ושלך, מסור ורוץ. ההגנה השווייצרית נותרה חסרת תועלת כמו אוזן של חירש. בקנבאואר הישיר מבט לכיוונו של השוער אלזנר, שזינק לצד שמאל. הוא בעט לצד ימין והכדור התגלגל אל הרשת החשופה.

בקנבאואר היה בן 20 והיה זה שערו הראשון בגביע העולם. מאוחר יותר הוא השתתף בארבעה טורנירים נוספים, כשחקן או כמאמן, ומעולם לא דורג במקום נמוך מהמקום השלישי. הוא זכה פעמיים בגביע העולם: בשנת 74' כשחקן, ובשנת 90' כמאמן. הוא הציג אלטרנטיבה מבורכת לכדורגל האגרסיבי והפיזי, בסגנון טנק "הפנצר". בקנבאואר הוכיח שהאלגנטיות יכולה להיות חזקה יותר מטנק וכי העדינות עשויה להכאיב יותר מפגז.

האדון הבלתי מעורער במרכז השדה נולד בשכונת פועלים צנועה במינכן, אך זכה לכינוי "הקייזר". באצילותו, הוא שלט על ההגנה ועל ההתקפה. מאחור, אפילו יתוש לא הצליח לעבור אותו, וכאשר הוא התקיף, הוא שרף את המגרש בדרכו אל השער.

תלתלים שחורים (קטע מתוך כתבה מאת ארי פולמן. פורסם בשם המשחק)

אי אפשר להסביר את הגול שעטר נתן במשחק הזה, אין דרך. לא בווקטורים פיסקליים, לא בתיאוריות רוחניות, בטח לא במושגים של כדורגל. אי אפשר להסביר את זה. יש רגעים כאלה בספורט: מכת הנוק-אאוט של עלי על פורמן בסיבוב השמיני בזאיר, אנשים כתבו על המכה הזאת ספרים ("הקרב" מאת נורמן מיילר, ספר חובה לכל חובב ספורט), הגול של סולשיאר בזמן פציעות נגד באיירן, סל הפרישה השנייה של ג'ורדן בגמר הפלייאוף מול יוטה. בהחלט יש שניות בודדות בספורט שאפשר לכתוב עליהן ספר, או לעשות עליהן סרט דוקומנטרי זוכה אוסקר. הגול של עטר באותו משחק היה מין רגע שכזה. אי אפשר להסביר את זה. לא כדאי.

אפשר רק לתאר איך הוא קיבל את הכדור עשרים ושניים מטרים אלכסונית שמאלית מהשער של אובארוב, איך ניגש אליו פולוקארוב כדי לחסום לו את התנועה, איך עטר נענע את הגוף באופן הפוך לכוח הצנטריפוגלי שמשך את הרגליים שלו מהפנים אל החוץ רק כדי להשכיב את פולוקארוב, איך ניגש אליו שוהם מהזווית השנייה, ופולוקארוב, בו זמנית, עושה פאול מתחכם ומפיל את עטר בזמן שקלינגר מתקדם גם הוא אל איזור המריבה (אי אפשר להסביר את הערך קלינגר, כשהוא לבוש במדי מכבי תל אביב, עבור אוהדי מכבי חיפה, וגם לא כדאי להסביר), עטר נכנע, לכאורה, רק לכוח המשיכה, עניין סביר לפי חוקי ניוטון, אבל רק לכאורה, הוא בדרך אל הדשא, כזכור, פולוקארוב כבר שם, על התחת, כזכור, שוהם חוסם את הזווית השנייה, כזכור, קלינגר חוסם את האמצע, הגוף של עטר, ארבעים וחמש מעלות בין הדשא למרכז כדור הארץ, הוא יורד, שלושים וחמש מעלות - אין מנוף ווקטורי שירים אותו מהאדמה, הנה הוא צולל לכיוון הדשא, אולי הגב שלו כבר נח שם, על הדשא, אבל אולי לא, פתאום הוא עושה עוד צעד אחד, העטר הזה, צעד בלתי מובן - גם אחרי עשרות צפיות בקלטת הווידאו אני לא מצליח להבין את הצעד הזה של עטר ממצב של כמעט שכיבה ושלושה מגינים עליו - צעד של ארבעים סנטימטרים בקושי, אולי חצי מטר, הגוף כמו קונוס לכיוון המטרה, ופתאום הם מאחוריו, הוא בפינה של התיבה ממש באלכסון הרחוק של אובארוב, והם מאחוריו, מסתכלים עליו בפיות פעורים לרווחה, הכדור אצלו ברגל, לא תגיד יש לו מטר הרצה קדימה כדי לתת תנופה, ואז פאלש, הכדור דווקא דבוק לו לרגל, דווקא, אין מצב לצבירת תאוצה, עוד חצי שנייה עוברת, אלוהים, הכדור בתוך החיבור העליון של אובארוב מרחק 17 מטרים מהרגל של עטר.

אין מצלמת טלוויזיה, אין סיב אופטי, אין תמונת לוויין שיצליחו להסביר את השער הזה. אבא שלי לא האמין שזה קורה לו בפעם השנייה בעשרים וארבע שעות: "אי אפשר להסביר שער כזה. וגם לא כדאי", ככה הוא אמר לי כמעט בשיא האדישות. זה היה השער הגדול ביותר שראיתי בימי חיי. ואף אחד לא דומה לו.