גביע העולם עד גיל 20 - או המונדיאליטו בשמו הפחות רשמי - נערך מדי שנתיים החל מ-1977 וכפי ששמו מרמז, רשאים לקחת בו חלק כדורגלנים בני 20 ומטה. השנה הטורניר נערך בפולין כשכל מי שנולד ב-1 בינואר 1999 ומאוחר יותר היה רשאי לקחת בו חלק, ולראשונה בתולדותיה אוקראינה הניפה את הגביע הנכסף לאחר ניצחון 1:3 מרשים על דרום קוריאה בגמר. ראוי לציין כי אוקראינה זכתה באליפות הראשונה ב-77', אך אז עדיין כחלק מברית המועצות. האליפות קצת נדחקה לקרן הזווית בגלל ריבוי הטורנירים בקיץ (מונדיאל הנשים, קופה אמריקה, אליפות אפריקה, גולד קאפ, יורו הצעירות) אבל אף על פי כן היא הוכתרה בהצלחה מכל הבחינות. הארגון, השיפוט, ובעיקר רמת הכדורגל היו לעילא ולעילא. אני די בטוח שחלק מהשחקנים שפגשנו פה לראשונה ילוו אותנו ברמות הגבוהות ביותר בשנים הבאות.
נתחיל עם אלה שלא נטלו חלק במסיבה. נבחרות שנחשבות באנקר בגילאים הצעירים כמו ברזיל, ספרד, הולנד ובלגיה בכלל לא העפילו מהמוקדמות. אנגליה, שזכתה בטורניר האחרון שנערך בדרום קוריאה, נעדרה גם היא אחרי שכשלה במוקדמות. בנוסף, וכמו ברוב הטורנירים מהסוג הזה, מספר שחקני על שכבר "גדולים" על נבחרות הגילאים לא זומנו לאליפות. וככה איטליה חסרה את מויסה קין, ניקולו זאניולו וג'יג'י דונארומה, כשאין ספק שאיתם היא הייתה הפייבוריטית לזכייה. אכזבת הטורניר פורטוגל שיחקה ללא המלפפון הכי חם בשוק, ז'ואאו פליקס, שכבר מתדפק על הרכב הנבחרת הבוגרת. עוד נקודה שראוי להצביע עליה היא כי השליטה שיש לנבחרות האירופיות במונדיאל הבוגרים לא קיימת אצל הצעירים. אמנם אוקראינה זכתה בזהב ואיטליה סיימה רביעית, אבל דרום קוריאה (מקום שני), אקוודור (שלישי), וקולומביה, מאלי, ארצות הברית וסנגל (כולן הודחו ברבע הגמר) הגיעו לשלבים המאוחרים. מנגד, פורטוגל ונורבגיה לא העפילו מהבתים ופולין המארחת אכזבה והודחה בשמינית הגמר.
על הנייר צרפת הייתה הנבחרת הבכירה באליפות כשארבעה מששת השחקנים הכי יקרים מבחינת שווי שוק הגיעו ממנה. זה לא מפתיע כשבסגל שלה נכללו שחקנים כמו דן זגאדו (דורטמונד), אלבן לאפונט (פיורנטינה), ז'אן טובידו (נרכש ע"י ברצלונה) ומוסא דיאבי (פ.ס.ז'). למרות סוללת הכוכבים, נבחרת הטריקולור של אלוף העולם ברנאר דיומדה הודחה כבר בשמינית הגמר אחרי שהפסידה 3:2 לארה"ב. הצרפתים כבר הובילו 1:2 רבע שעה לסיום, אבל השמטה אומללה של לאפונט, שהגיע אחרי עונה בינונית בפיורנטינה, שלחה אותם הביתה מוקדם מהצפוי. אף על פי כן, צרפת היא הנבחרת שממנה ייצאו הכי הרבה שחקנים איכותיים לרמות הגבוהות לדעתי.
המאכזבת הגדולה השנייה היא כאמור פורטוגל שהגיעה ללא ז'ואאו פליקס, אבל עם הרבה ציפיות שנשענו על סגל מרשים שכלל את דיוגו דאלוט (מנצ'סטר יונייטד), רובן וינאגרה (וולבס), ז'דסון פרננדז (בנפיקה) ורפאל לאאו (8 שערים העונה בליל). פורטוגל ניצחה את דרום קוריאה במחזור הראשון, הפסידה לארגנטינה וסיימה בתיקו עם דרום אפריקה, מה שנתן לה את המאזן החמישי בטיבו מבין הקבוצות שסיימו במקום השלישי וטיסה מוקדמת הביתה. גם במקרה של הסלסאו, סביר להניח שנראה לא מעט שחקנים שלה ברמות הגבוהות, למרות הכישלון הספורטיבי בפולין.
ארגנטינה הגיעה כהרגלה בקודש עם ציפיות לאליפות אבל למעט איסקייל בארקו מאטלנטה מה-MLS וקצת חוליאן אלבארס מריבר פלייט, המשיכה לאכזב. האלביסלסטה הובילה 1:2 על מאלי עד לדקה ה-121 בשמינית הגמר אבל ספגה שער שוויון נאיבי והודחה בפנדלים כדי לחתום עוד טורניר מדכדך, והעתיד של אימפריית הכדורגל הזאת לא נראה מבטיח בשלב זה. נורבגיה עלתה לכותרות אחרי הניצחון 0:12 על הונדורס עם תשיעייה של מלך שערי הטורניר ארלינג הולאנד (בנו של שחקן העבר אלה אינגה הולאנד) אבל לא העפילה לשמינית אחרי שקודם לכן הפסידה לאורוגוואי וניו זילנד. מדובר ככל הנראה באליפות האחרונה של נורבגיה כי ההתחממות הגלובלית והמסת הקרחונים אמורה למחוק את המדינה הזאת מעל כדור הארץ בחודשים הקרובים. לפחות הניצחון ההיסטורי על הונדורס יגרום להם לשקוע במצולות עם חיוך על הפנים.
סנגל הייתה אחת הנבחרות הכי מרשימות בטורניר עם שני ניצחונות ותיקו אחרי שכבר הבטיחה את המקום הראשון. מה שמבטיח אצל הסנגלים הוא הסגל הכל כך צעיר שזומן לאליפות וכלל שחקן בן 16, שישה בני 17 ושלושה בני 18. איברהים ניאן (עשרה שערים ועליית ליגה עם מץ אשתקד) ואמאדו סאניה (על פי הדיווחים מכבי ת"א התעניינה בו במהלך האליפות אותה סיים עם ארבעה שערים) משכו את מירב תשומת הלב, אבל כדאי לשים לב בין השאר לשני בני ה-17, החלוץ יוסוף באדג'י והקשר דיון לופי. בשמינית הגמר ניצחה סנגל 1:2 את ניגריה בדרבי אפריקאי, אבל ברבע היא הפסידה לדרום קוריאה בפנדלים אחרי שספגה שער שוויון אכזרי בדקה ה-98 ששלח את המשחק להארכה.
איטליה כאמור הגיעה לפולין ללא מספר כוכבים, אבל זה לא הפריע לה להעפיל לחצי הגמר ולהיות אחת האיכותיות בטורניר. מי שבלטו יותר מכולם אצל האזוריני היו החלוץ אנדראה פינאמונטי ששייך לאינטר (חמישה שערים העונה במדי היורדת פרוזינונה) והקשר לוקה פלגריני ששייך לרומא (12 הופעות העונה במדי קליארי). ההגנה האיטלקית הרשימה כמו תמיד, והגיבור הטרגי היה החלוץ ג'אנלוקה שמאקה (ססואולו) שכבש שער מרהיב בדקה האחרונה של חצי הגמר רק כדי לראות אותו נפסל בעקבות ספק עבירה אחרי שהשופט הברזילאי רפאל קלאוס התייעץ עם ה-VAR (קלאוס אשכרה התייעץ עם מכשיר הווידאו לעיני המצלמות ואחרי האליפות נשלח לאבחון פסיכולוגי. כיום הוא מטופל במוסד לבריאות הנפש בסאו פאולו).
ארצות הברית רשמה טורניר טוב מאוד שכלל קאמבק גדול מול צרפת בשמינית, אבל ברבע היא נכנעה לשני שערים אדירים של אקוודור. טימותי וואה (הבן של ג'ורג' עם שני שערים) וסבסטיאן סוטו (ארבעה שערים) הובילו את ההתקפה האמריקאית, ושחקנים נוספים שראויים לציון הם המגן סרג'יניו דסט (אייאקס), והקשרים יוליסס ייאנס וריצ'רד לדסמה. גם ניו זילנד הותירה טעם טוב בפה. היא הייתה טובה יותר בשמינית מקולומביה אבל הודחה אחרי 5:4 בדו קרב הפנדלים. השחקן הכי מרשים של הקיווים היה הקשר סארפט סינג, לצד עוד קשר, ג'ו בל, והחלוץ קאלום מקוואט שכבש בעונה שעברה 21 שערים ב-16 משחקי ליגה. בשנה הבאה מקוואט יהיה השותף לדירה של דן שמיר שכידוע עובר לאמן בניו זלינד.
אורוגוואי, שסיימה את שלב הבתים עם מאזן מושלם, פגשה בשמינית את אלופת דרום אמריקה אקוודור והפסידה 1:3, אבל מסתמן שלסלסטה יש עוד דור מוכשר שמבטיח לה עתיד ורוד. השם הבולט, למרות שלא שיחק הרבה באליפות, הוא הקשר ניקולאס שיאפקאסה ששייך לאתלטיקו מדריד, ואי אפשר כמובן בלי השוער פרנקו ישראל שמשחק בנוער של יובנטוס ומחזיק בשם המשפחה הכי יפה בטורניר. דרום קוריאה הגיעה לגדול הישגיה במונדיאליטו, המקום השני, כשמי שבלט במדיה היה הקשר של ולנסיה, לי קנג ין, שמחזיק בסעיף שחרור של 80 מיליון יורו ונבחר לשחקן המצטיין של הטורניר. גם החלוץ הגבוה הו שה-הון (1.93 מ') השאיר טעם של עוד.
אוקראינה פתחה את הטורניר עם שני ניצחונות ותיקו בשלב הבתים, ובנוקאאוט היא הדיחה את פנמה, קולומביה ואיטליה לפני הניצחון המרשים בגמר. לנבחרת של אלכסנדר פטרקוב היה את השוער בטוב באליפות - אנדריי לונין - ששייך לריאל מדריד, ואת כוכב הגמר, החלוץ ולדיסלב סופריאה, שכבש צמד. סופריאה בן ה-19 נרכש לפני שנה ע"י דינמו קייב מדנייפרו עבור 6.5 מיליון יורו. עוד בלטו סרגיי בולסטה מדינמו קייב שנבחר לשחקן השני בטיבו באליפות, ובנו של קלמנטי ציטיאשווילי, שחקן עירוני ראשל"צ לשעבר, גיאורגי ציטיאשווילי, שנולד בארץ וכבש את השער השלישי בגמר. בסיכומו של דבר היה פשוט טורניר מצויין. נתראה בעוד שנתיים בדיוק, במהדורה הבאה של אליפות העולם עד גיל 20.
Comments