• טל עוזיאלי

גוב האריות: אטאלנטה וחטאפה דוהרות לליגת האלופות

עודכן ב: 5 יול 2019

(פורסם באתר ערוץ הספורט ב-11 במאי 2019)


אווירת נכאים מורגשת בתקופה האחרונה במטה אופ"א בניון שבשווייץ. יש כאלה שאומרים שזה בגלל החורף הקשה שפקד את היבשת ומסרב להסתיים, אחרים תולים זאת בשריפה שפרצה בקתדרלת נוטרדאם וכמעט כילתה את אחד מסמלי הרפובליקה הצרפתית, אבל הסיבה האמיתית היא פרוזאית הרבה יותר. פקידי אופ"א מביטים על טבלאות הליגות הבכירות באירופה ומשהו פשוט לא מסתדר להם. על פניו הכל נראה תקין, ברצלונה, ריאל, יובה, הקבוצות העשירות של אנגליה, כולן יהיו בליגת האלופות גם בעונה הבאה. אבל ה"בעיה" שמדירה שינה מעיניהם של אנשי אופ"א היא שתי קבוצות, אחת מספרד והשנייה מאיטליה, שלוטשות עיניים אל המקומות שמוליכים לליגת האלופות.


אטאלנטה וחטאפה לא נמצאות על הרדאר של האנשים שמנהלים את הכדורגל האירופי, אלה שמנסים בכל מאודם להפוך את ליגת האלופות למועדון סגור דוגמת היורוליג. קבוצות "צנועות" כאלה אמורות להסתפק לכל היותר בפירורים של המפעל השלישי בחשיבותו, אלא שבברגמו ובפרבר דרומי של מדריד יש אנשים שחושבים אחרת. לא בטוח כמובן שהן ישתחלו למפעל הבכיר של היבשת, אבל הגעה שלהן למעמד תהיה ניצחון קטנטן עבור אלה שלא ניחנו במשאבים בלתי נדלים.


הישג השיא של אטאלנטה הוא המקום הרביעי בעונת 2016/17 (שאז לא הוביל לליגת האלופות) והיא זכתה פעם אחת בגביע, אבל בעונות האחרונות שוררת אווירה שונה בקבוצה. האחראי העיקרי לפריחה של השחורים-כחולים הוא המאמן ז'אן פיירו גספריני שהגיע למועדון ביוני 2016 וחווה את אחת התקופות הכי טובות בקריירה שלו. עד להגעתו של גספריני ותחת המאמן הוותיק אדי ראה, אטאלנטה נשענה על טריו ארגנטינאי שכלל את מקסי מוראלס, אלחנדרו 'פאפו' גומס וחרמן דניס.


את ראה בן ה-73, כיום מאמנה של נבחרת אלבניה, אהבתי למרות שהוא עצמו מעולם לא נראה מרוצה. המאמן הסלובני-איטלקי-פריוליאני נראה על הקווים כמו רב חובל שמיטלטל על ידי הרוח, מנסה ללא הצלחה לחלק הוראות לשחקניו, גוער בהם בסלובנית-איטלקית-פריולית. עד כמה שאני זוכר, אטאלנטה באותה תקופה לא הייתה קבוצה מתוחכמת במיוחד וכזאת שתלויה כאמור בשלושת הארגנטינאים.


מוראלס, 158 ס"מ של כישרון טהור ומלוטש שצמח במחלקת הנוער של ראסינג קלוב, היה פליימייקר כמו שרק ארגנטינאים יודעים להיות. שריד של תקופה אחרת עם טאצ' אלוהי, משהו בסגנון של חואן רומן ריקלמה. דניס, שמזוהה בעיקר עם אינדפנדיינטה, היה חלוץ רחבה שכונה ה'טנק' והסתמך בעיקר על כוח ונחישות. שחקן ההתקפה הבלונדיני סיים ארבע עונות ברציפות כמלך השערים של האורוביצ'י וכבש בסך הכל 73 שערים בסרייה A. פאפו גומס היה מעין חולייה מקשרת בין מוראלס לדניס, קשר תזזיתי שהיה אחד השחקנים הכי טובים באירופה בעונת 2016/17, אותה סיים עם 16 שערי ליגה ו-10 בישולים.


עד הגעתו של גספריני מאמנים בדרך כלל לא האריכו ימים על הקווים בברגמו (כולל אנטוניו קונטה שהתפטר אחרי פחות מארבעה חודשים) וגם גספריני כמעט ועמד בפני גורל דומה אחרי שאטאלנטה פתחה את העונה עם ניצחון וארבעה הפסדים וניצבה במקום הלפני אחרון, מקדימה רק את קרוטונה המיניאטורית. גספריני בלע את הרוק, המשיך להאמין והקערה התהפכה על פיה עם שמונה ניצחונות בתשעה מחזורים. את העונה סיימה אטאלנטה כאמור במקום הרביעי, הגבוה ביותר שלה אי פעם, וכרטיס לאירופה לראשונה מאז 1990.


הקבוצה מצפון איטליה אמנם נכשלה בתחילת העונה הנוכחית ולא העפילה לליגה האירופית אחרי הפסד בפנדלים לקופנהאגן, אבל מאז היא התאוששה ומציגה את אחת הקבוצות הכי מסחררות באירופה, כנגד כל הסיכויים. פאפו גומס הוא עדיין האיש שמספק את הברק עם שישה שערים ותשעה בישולים, אבל קצת כמו כל הכדורגל העולמי בשנים האחרונות, אטאלנטה הפכה לקבוצה הרבה יותר אירופית מאשר דרום אמריקאית. עמוד השדרה שלה מורכב מפרצופים די אלמוניים כמו מרטן דה רון (שלאחרונה מקבל את חולצת ההרכב של נבחרת הולנד), האנס האטבור ההולנדי גם כן, רמו פרוילר השווייצרי, רובין גוסנס הגרמני וטימותי קסטן הבלגי, שחקנים שאפילו במדינות שלהם בקושי מכירים.





חוץ מזה אטאלנטה היא קבוצת התקפה מטורפת, הטובה ביותר באיטליה (שני שערים יותר מיובה), כששני המוציאים העיקריים לפועל הם דובאן ספאטה ויוסיפ איליצ'יץ'. עד תחילת דצמבר ספאטה הקולומביאני כבש רק שער ליגה אחד, אבל מאז הוא לא עוצר ונכון להיום הוא כבר עם 22 שערים, רק אחד מהם מהנקודה הלבנה. בנוסף יש לו שבעה בישולים. איליצ'יץ' הסלובני, שועל קרבות ותיק בליגה האיטלקית נמצא גם הוא בעונה הכי טובה בקריירה שלו עם 11 שערים (אפס פנדלים) ושבעה בישולים ביחסית מעט דקות.


רבע השעה הראשונה של אטאלנטה נגד בולוניה בתחילת אפריל הייתה אולי המרשימה ביותר שראיתי העונה של איזושהי קבוצה אירופית, להוציא את המחצית השנייה של אייאקס מול יובנטוס. בולוניה מהתחתית הגיעה למשחק במצב רוח טוב ולאחר שלושה ניצחונות רצופים תחת המאמן החדש סינשה מיכאילוביץ', אבל אז החל הבליץ של המקומיים. איליצ'יץ' פתח את מסכת השערים, עם צמד מטורף תוך חמש דקות, שער בכל רגל. בדקה התשיעית הסלובני הוסיף בישול להאטבור שסיים מצויין וספאטה חתם את החגיגה בדקה ה-15 עם שער שקצת מזכיר את הגול של דייגו מיליטו בגמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן. אם אז הארגנטינאי ניער בקלילות את דניאל ואן בויטן בדרך לשער השני שלו במשחק ולגביע עם האוזניים הגדולות, ספאטה הבריון נפנף בקלילות את הבלם ג'אנקרלו גונסאלס ושלח טיל לחיבורים. מאז הגיעו עוד ניצחונות מרשימים מאוד מול נאפולי בסן פאולו ולאציו באולימפיקו וכמובן ההדחה של יובה בגביע, והעונה של אטאלנטה יכולה להסתיים עם דאבל - כרטיס לאלופות וזכייה בגביע, כשבגמר היא שוב תפגוש את התכולים מהבירה.


אם הדגש של אטאלנטה הוא התקפי, חטאפה היא ההפך הגמור. הקבוצה מפרברי מדריד מחזיקה בהגנה השנייה בטיבה בליגה (רק אתלטיקו לפניה), לעומת מקום תשיעי מבחינת כיבוש שערים. הפרחים במקרה הזה מגיעים למאמן פפה בורדלאס שממצב את עצמו כאחד מהשמות העולים באירופה, במיוחד בכל מה שקשור למיצוי פוטנציאל. אם אטאלנטה היא קבוצה צנועה באיטליה, חטאפה היא מעין הפועל חדרה של ספרד, מקום 16 בליגה מבחינת שכר שחקנים, אבל עם הכלים האלה בורדלאס יוצא למלחמה.


וכשמדברים על מלחמה בכדורגל המודרני הרבה פעמים מדברים על שחקנים אורוגוואים. לא פחות מחמישה כאלה נמצאים בסגל של חטאפה כשהבולטים שבהם הם מאורו אראמבארי ומתי אוליביירה שכבר זוכים להתעניינות מקבוצות עשירות יותר, ואחד הסמלים הגדולים של הקבוצה, המגן השמאלי דמיאן סוארס. לחטאפה אין אף שחקן שמתקרב לכוכב בסגל - אולי השם הכי בולט הוא מתייה פלאמיני, פעם שחקן בולט בארסנל, היום בעיקר מחמם את הספסל בקולוסיאום אלפונסו פרס - אבל השיחוק של בורדלאס הוא עם שלושת שחקני ההתקפה שלו שכבשו 36 שערים מתוך ה-46 של כל הקבוצה.


האס של חטאפה מקדימה הוא חורחה מולינה. החלוץ בן ה-37 הוא כנראה השחקן הכי מבריק של האסולונס ויש לו העונה כבר 14 שערים וארבעה בישולים, מספרים לא רעים עבור השחקן מאליקאנטה שרק משתבח עם השנים. לצידו של מולינה משחק חיימה מאטה שבעונה שעברה סיים כמלך שערי הליגה השנייה בספרד עם 33 כיבושים במדי ויאדוליד. לא רבים חשבו שלחלוץ הגבוה יהיה מה למכור בליגה הבכירה, אבל מאטה סתם הרבה פיות עם 14 שערים ושישה בישולים, ואפילו זימון לנבחרת בגיל 30. מאטה חף ממניירות של כוכב ותורם לא מעט למשחק ההגנה של חטאפה, וככזה הוא שחקן כמעט מושלם עבור בורדלאס שלפעמים מוריד אותו משבצת אחת לקישור.


וכשמולינה ומאטה מתקשים, בורדלאס מעלה מהספסל עוד שחקן שחצה את גיל ה-30. אנחל היה מלך שערי חטאפה בעונה שעברה (13) ולמרות זאת הכרסום בדקות משחק לא משפיע עליו וגם לו יש חלק מרכזי בהצלחה האדירה של הקבוצה העונה. החלוץ בעל הטכניקה הגבוהה כבר עם שמונה שערים, משלים טריו התקפי חלומי. מי שעוד חווה עונה נהדרת ועשוי למצוא את עצמו בעונה הבאה בפרמייר ליג הוא הבלם מטוגו דז'נה דקונאם, שהוזכר כמועמד לארסנל, אבל במקרה של חטאפה זה באמת השלם שגדול בהרבה מסך חלקיו.


יש הרבה מאמנים באירופה שעשו דברים גדולים ומועמדים לתואר מאמן העונה. על אריק טן האח אין מה להרחיב את הדיבור, רזבאן לוצ'סקו הוביל את פאוק סלוניקי לאליפות ראשונה מאז 1985 בלי אף הפסד, ראלף האזנהוטל הציל את סאות'המפטון וסרגיי סמאק החזיר את התואר לזניט לאחר ארבע שנים קשות, אבל אסור להתעלם מגספריני ובורדלאס. במיוחד אם הם יעשו את הבלתי ייאמן ויחקקו את שמם בהיסטוריה של המועדונים שלהם.

פלאסה מאיור במדריד. לבירה הספרדית עשויות להיות בעונה הבאה 3 נציגות בליגת האלופות

55 צפיות
  • Facebook - Black Circle
  • חשבון הטוויטר הרשמי של טל עוזיאלי
  • היוטיוב של טל עוזיאלי

 © כל הזכויות שמורות לטל עוזיאלי - 2019